יהודה ספיבק ז"ל

קורות חיים

בן דב. נולד בשנת תרע"ג (1913) באוהיוב, בסרביה. בגיל צעיר נתייתם מהוריו, והוא ושלוש אחיותיו נתחנכו בבית סבתם.

יהודה למד בבוקרסט בבית-ספר גבוה למכונאות, ובשנת תרצ"ג (1933) עלה לארץ-ישראל ועבד כנהג.

ב-1.9.1936, ימי מאורעות הדמים של שנת תרצ"ו, נהג באוטובוס שירות, ובו 15 נוסעים, מנתניה לחדרה. נוסע שישב לידו הבחין בחוט מתוח לרוחב הכביש וצעק לנהג שיעצור. יהודה עצד מיד, אך הגלגל השמאלי של המכונית עלה על המוקש, וזה התפוצץ. יהודה נפצע בחזהו מרסיסים, אך הספיק לפתוח את הדלת עבור הנוסעים.

הוא הועבר לבית חולים אך כעבור חמישה ימים, ביום י"ט באלול תרצ"ו (6.9.1936) מת מפצעיו.

יהודה הובא למנוחות בבית-העלמין בחדרה. השאיר סבתא ושלוש אחיות ברומניה.

במדור "לזכר נעדרים" בעיתון 'דבר' כתב עליו חברו יעקב זאבי: "שאיפתו של יהודה היתה לנהוג בדרכי הארץ. אחרי מות חברנו קמחי אמר: 'תראה שגם אני אפול חלל בדרכים'. על השאלה: 'מדוע אפוא הנך נוסע ?' השיב: 'וכי מי ייסע? הנראה להם שאנחנו נכנעים ? פחדנים ?'".

זכרו הונצח בספרים מאורעות תרצ"ו, אוהיוב בבניינה וחורבנה ומלחמה ושלום בארץ-ישראל.