קורות חיים
מרדכי בגלייבטר, בן דוד ז"ל ושושנה, נולד ביום כ"ט באדר א' תש"ח (10.3.48) בחדרה. ילד חברותי ושובב שגדל בסביבת חברים רבים. למד בביה"ס היסודי "קפלן" בבית אליעזר בחדרה. אחר כך עבר לביה"ס התיכון שם למד מכונאות רכב.
רשיון נהיגה לוספה היה לו, ונהג לטייל איתה הרבה. זו היתה אהבתו הראשונה. כמו כן העריץ זמרים רבים ביניהם את אלוויס פרסלי וקליף ריצ'רד. אהב להמצא בין החבר'ה והיה חבר בתנועת "הפועל" שם שיחק כדורגל וכדורסל. בזמנו הפנוי נהג לעבוד יחד עם אביו בנגריה, שהיתה העסק המשפחתי. גם לפני גיוסו עסק בנגרות כתחביב.
בשנת 1966 גוייס לצה"ל לחיל התותחנים. למרות שקשים היו עליו תנאי השדה גאה היה בצבא בכלל וביחידתו בפרט. עבר טירונות בהצלחה רבה ועל כך צויין, ואחר עבר קורס תותחנים.
מוטי היה מסור בכל ליבו לחבריו, שהודות לכך אהבוהו והוא בזכותם הפך לאדם אחר בהיותו בצבא. אופיו נעשה מחושל יותר ואם חש ברע מדי פעם מעולם לא סיפר בבית. אחותו פנינה מספרת כי "בתקופת המתיחות ובששת ימי המלחמה, לא היה גבול לחרדתנו בבית. לא ידענו היכן מוטי נמצא ולא קיבלנו שום מכתב ממנו. יומיים לאחר תום הקרבות קבלנו ממנו מכתב ואז רבה השמחה בבית ואני, כאחותו הקטנה, ראיתי אותו כגיבור - אחי השתתף במלחמה". על כך קיבל את אות המערכה.
כחודש לאחר תום הקרבות, בעת הפגזת האויב באזור פורט תאופיק, שליד תעלת סואץ, נפל מוטי; היה זה בעמדת התותחים כשהלך לתקוע מוטות סימון המכוונים את התותח בשעת ירי. במכתבו האחרון למשפחה כתב: "אני מתגעגע הביתה מאוד ואני חושב שכבר שכחתי איך הוא נראה. ככה זה. זהו צבא וצריכים קצת לסבול... אנו מתאמנים כדי שנהיה מוכנים לכל צרה שלא תבוא... אקווה שבקרוב אהיה בבית... ועכשיו לענינים משפחתיים: מה שלום אמא? היא לא צריכה לדאוג. בעוד שבוע אהיה בבית, אבל זה לא בטוח כי בצבא אי אפשר לדעת עד הרגע האחרון. אני מקווה שאבא מרגיש טוב ועובד...פנינה, שתדעי כי כבר התרחצתי בסואץ, כלומר בחו"ל. היה ממש נפלא. מצאתי כל מיני צדפים כשאבוא אוכל לתת לך אותם. שלכם בנכם המתגעגע מרדכי."
מוטי נטמן למנוחת עולמים ביום ז' תמוז תשכ"ז (15.7.67) בבית הקברות האזרחי בחדרה.