רב"ט רוזה עידיניאייב ז"ל

קורות חיים

ילדותה של רוזה עברה עליה בקווקז שבברית המועצות. היא התקבלה לבית ספר מספר 115 שם הצליחה מאוד בלימודיה, ומוריה והוריה התגאו בה מאוד. בגיל שש למדה לנגן על פסנתר, וכן למדה לרקוד.

בגיל 14 עלתה ארצה עם אימה ואחותה. למדה באולפן, רכשה את השפה העברית, ושלטה בה היטב, וזאת בכדי להשתלב בחברה הישראלית.

היא למדה ב"מקיף עמל מדעים ואומנויות" מכיתה ט'-י', ובעמל ב' למדה מכיתה יא'-יב'. בהיותה תלמידה סייעה לקשישים, וכן בזמן שירותה הצבאי התנדבה לסיורים במשטרה.

בהיותה בת 18 התגייסה לצה"ל בתאריך: 16.1.2001 כי היא הרגישה שעליה למלא את חובתה כאזרחית המדינה, וזאת למרות שבעדה הקווקזית לא מקובל, שבת תשרת בצבא. היא שירתה כפקידה בחיל האוויר, והיגיעה לדרגת רב"ט.

תכונותיה הבולטות ביותר היו: כושר ארגון, הרצון לתרום לזולת והיכולת ליצור קשרים חברתיים. בזכות התכונות הללו התאקלמה בארץ. הייתה עמוד התווך בכל מסיבה וטיול, והיוותה מוקד משיכה חברתי. בכל מקום חדש אליו נקלעה אם בתחום הלימודים, ואם בתחום העבודה, מיד ידעה להתחבר ולהתחבב על כל הסובבים אותה.

כשהחליטה ללכת לצבא נתקלה בחששותיה של האם. אבל בזכות נחישותה וכוח השכנוע שלה, השיגה את מבוקשה והתגייסה. היא חשה כי מדינתה ומולדתה היא ישראל, ולכן הייתה גאה מאוד ללבוש את מדי צבא הגנה לישראל. בצבא רכשה לה חברים רבים "צברים" ועולים. לא רק במסגרת החברתית בלטה, אלא גם במסגרת המשפחתית. היא הייתה בת לתפארת, וחברה טובה לאחותה ואשת סודה. אחותה תמיד שאפה לחקותה ולהידמות לה.

רוזה אהבה את החיים. היא אהבה לבלות, ותמיד דאגה להראות יפה ומטופחת. תמיד חייכה, ולא אהבה לשתף אחרים בצר לה. הצחוק שימש לה כמסווה לפגיעות ולרגישות היתרה שבה.

דמותה של רוזה משמשת סמל ומופת להתאקלמות, השתלבות והתערות בארץ ישראל.

רוזה הספיקה לשרת רק עשרה חודשים בצבא.

היא נקטפה בדמי ימיה בתאונת דרכים בעת שירותה הצבאי ב-27.10.2001.

תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.