סמל גדי נברה ז"ל

קורות חיים

בן דריו ורנטה, מיוצאי איטליה. הוא נולד ביום כ"ט בשבט תשי"א (7.1.1951) בקיבוץ רגבים, ובהיותו בן שנתיים נסע עם הוריו למילנו ושהה בבית סבו וסבתו במשך שנתיים. את יום הולדתו הרביעי חגג בביתו בחדרה. הוא סיים לימודיו בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב" בחדרה, למד שנה אחת בבית-הספר התיכון "אורט" בנתניה, אך כעבור שנה העדיף לשוב לחדרה וללמוד עם חבריו בבית-הספר התיכון שם. את תעודת הבגרות קיבל באביב 1969. במשך לימודיו ביקר פעמים אחדות באיטליה ושהה חודשים אחדים באנגליה. בילדותו קרא לעצמו "הצר ממילנו". באופיו היה "צבר" - סגור וקשור לארץ. הוא אהב את הנגב והרבה לטייל בארץ. יחד עם זאת ספג את התרבות האיטלקית בביקוריו באיטליה. במגירת שולחנו נמצאו גלויות של פסלי מיכאל-אנג'לו ועל כל גלויה תרגם לעברית את הכתוב בה באיטלקית. כאשר הגיע בפעם הראשונה לונציה, כשהיה בן שלוש, וראה בכיכר סן-מרקו את תנועת הסירות, את היופי האמנותי-ארכיטקטוני של הכיכר, פנה אל אמו ואמר לה: "אמא אני שר".

גדי היה החוליה המקשרת של המשפחה בין העבר לעתיד. הוא עמד על כך שינתן לו ריהוט משרדו של סבו, שולחנו וארונו הישן ובהם ריהט את חדרו. על קירות חדרו תלה תמונות "פופ", מפת הירח וציורים של וולט דיסני. באחת ממגירות שולחנו שמר תמונות אמנות וביתר המגירות היו כלי עבודה, חלקי מנוע של טיסנים וחלקי שעונים שפרק כדי ללמוד את מנגנונם. היו לו "ידי זהב" וכישרון טכני. בשעה שהיה צורך בתיקון כלשהו פנו תמיד אליו, ואף פעם לא הכזיב. גדי היה חבר במועדון התעופה בחדרה, השתתף בקורס מדריכים והדריך במועדון שנים אחדות. בחופשות ובתקופה שלפני הגיוס עבד עם אביו במפעלי הנייר בחדרה.

הוא גויס לצה"ל ביולי 1969 והתנדב לשרת בחיל-האויר. במשך יותר משנה היה פרח טיס; משם עבר ליחידה בסיני ולאחר מכן שירת במרכז הארץ.

ביום ט"ו בתמוז תשל"א (8.7.1971), נפל סמל גדי, יחד עם תשעה מחבריו, בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחדרה.

פינת זיכרון לזכר גדי וחבריו הוקמה ביחידתם. כן הוציאה היחידה אלבום לזכרם; מועדון התעופה הארצי מעניק גביע נודד על-שמו של גדי; במועדון הנוער בגבעת אולגה נבנה אגף חדש על-שמו; בחוף דקלה שבפתחת רפיח, הנקרא על-שם גדי וחבריו '"חוף העשרה", לא הרחק מן המקום בו נפל מסוקם, הוצב סלע שחם ענק לזכרם, "גלעד העשרה"; מושב באיזור נקרא על שמם "נתיב העשרה"; פרשת חייהם ומותם הונצחה בספר "העשרה" שהוצא לזכרם על-ידי המשפחות.