קורות חיים
דותן נולד ביום כ"ח בשבט ה'תשל"ה (9.2.1975) בקיבוץ גבעת חיים איחוד, להוריו ביל ונעמי. דותן היה בנם היחיד המשותף (עבורם היו אלה נישואים שניים).
כבר בינקותו בלט דותן במהירות התפיסה שגילה וביכולת הבנה בלתי רגילה. הוא החל לדבר עוד בטרם מלאה לו שנה, וגם התפתחותו הפיסית הייתה מהירה, כאילו ביקש לבלוע את החיים ומהר...
את שנות ילדותו עבר בקיבוץ גבעת חיים איחוד, בגן הילדים, בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים. בהגיעו לכיתה ח' החליטו הוריו לעזוב את הקיבוץ ולעבור לחדרה, אך דותן המשיך ללמוד בחטיבת הביניים בקיבוץ. משהגיע הזמן לעבור לתיכון החליט דותן להמשיך עם בני מחזורו, ועבר עמם לתיכון האזורי המשותף "חוף כרמל" בקיבוץ מעגן מיכאל, שם סיים את לימודיו. מחנכו של דותן בתיכון היה גם מי שחינכו בחטיבה, וההיכרות רבת השנים ביניהם הניבה ידידות עמוקה.
מקטנות היה דותן ידען גדול בתחומים רבים. אפילו בגן הילדים נהגו הילדים לפנות אליו כאשר לגננת "נגמרו" התשובות, כי "דותן יודע הכל". ידיעותיו המופלגות באו לידי ביטוי גם בתיכון והצילו לא פעם את חבריו לספסל הלימודים מרגעי מבוכה רבים בכיתה, מעיד המחנך.
בשנות התיכון החלה לפרוח אהבה גדולה בין דותן לחברתו מאיה. הקשר המיוחד שהתפתח ביניהם היה לאהבת נפש שהתעצמה והתחזקה. בעזבונו של דותן נמצאו שירי אהבה נפלאים ומכתבים רבים שכתב למאיה. כתבים אלה מעידים על כשרון הכתיבה המעולה שלו.
דותן היה אדם אשר ביושרו הפנימי, באנושיותו ובכשרונותיו הרבים, וכן בדרכי הנועם ובחביבותו, מובטח היה שיתרום למשפחתו, לחבריו ולמדינתו רבות רבות. קרוב היה בלבו למסורת ולמקורות היהודיים ושמר על כשרות מילדות, חרף נסיונותיהם של סבו וסבתו, ה"ייקים" החילוניים, להניאו מכך, ולמרות תגובותיהם של חבריו הקיבוצניקים. התנ"ך היה מאהבותיו הגדולות, והוא נהג לעיין בו לעתים תכופות ולשוחח עליו בבית. במיוחד היה אהוב עליו ספר קהלת. עוד התעניין דותן בספרות יפה ובלשון. הוא הרבה לקרוא וזכר בעל פה משפטי מפתח מספרים שמצאו חן בעיניו. הספר האחרון שקרא בטרם עלה עם צוותו לבופור היה "כרוניקה של מוות ידוע מראש" של גבריאל גרסייה מרקס. כשרונו המוסיקלי ונטייתו לתחום הג'אז קיבלו ביטוי בנגינתו בגיטרה ובכתיבת מוסיקה. אחד השירים שהלחין זכה במקום שלישי בפסטיבל זמר שאורגן על ידי תיכון "חוף כרמל" ותיכון "מעין". הוא ניחן בחוש הומור מפותח ומיוחד (שירש מאביו) ובכשרונו ליצור הברקות לשון נופל על לשון. הוא הצטיין גם בתחום המדעים המדוייקים: פיסיקה, מתמטיקה ומכניקה.
משסיים את לימודיו המשיך דותן לשנת שירות בתנועת הנוער "המחנות העולים" כמדריך בדרום תל אביב ובקיבוץ שפיים. אז החלו לבלוט תכונותיו כמנהיג טבעי.
בסוף נובמבר 1994 התגייס דותן לצה"ל מתוך התלהבות גדולה שמקורה בשכנוע עמוק בחשיבות התרומה של השירות הקרבי למדינה. הוא הוכשר כלוחם חי"ר בסיירת "עורב" (פלנ"ט) של הנח"ל. היחידה הפכה להיות עבורו בית שני, משפחה של ממש. בטקס סיום מסלול ההכשרה הממושך של הצוות צויין דותן כלוחם המצטיין.
ביחידה ובצוות נחשב ל"אימת" החבר'ה כיוון שהתעקש לומר תמיד את שעל לבו, להעיר את הערותיו ולהטיל ביקורת כשהיה צורך. גם כאשר יצא לקורס קציני חי"ר לא חסך בביקורת, שכמעט עלתה לו בהדחה מהקורס.
עם סיום קורס קצינים חזר דותן ליחידתו כמפקד צוות וקיבל לפיקודו צוות ותיק, שעמד לפני סיום מסלול ההכשרה שלו. עד מהרה הפך למפקד אהוב שהפגין אכפתיות ומחוייבות כלפי חייליו וכלפי המערכת. בשיחות הסיכום השבועיות הנהיג דיון בפרשת השבוע, והמשיך במסורת הנחלת הערכים שבהם האמין.
הוא החליט לצאת לקורס קצינים אף על פי שידע שהיציאה כרוכה בהארכת תקופת השירות הצבאי בשנתיים נוספות, מכיוון שראה חשיבות רבה בתרומה למדינה. מספר חודשים לפני האסון נענה דותן להזמנה לדבר בבית הספר שבו הוא למד בפני תלמידי י"ב העומדים לפני גיוס, על השירות הצבאי ועל המוטיבציה.
בערב יום כ"ח בשבט ה'תשנ"ז (4.2.1997), ביום הולדתו של דותן, אירע אסון המסוקים, עת התנגשו שני מסוקי יסעור מעל למושב שאר ישוב, ושבעים ושלושה לוחמים, שעשו את דרכם לפעילות מבצעית בלבנון, נהרגו, וביניהם דותן וצוותו.
בן עשרים ושתיים היה כשהובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ גבעת חיים איחוד. הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות - מעין, דנה ומאור, ואח - ירדן. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב אלוף אמנון ליפקין שחק: "דותן שירת כמפקד צוות בפלוגת "עורב" של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כקצין וכמפקד מסור, בעל ערכים גבוהים, שרכש את אמונם של חייליו במהרה, כשטובתם עמדה תמיד לנגד עיניו. דותן בלט באהבתו לארץ וזכה להערכה רבה בקרב מפקדיו ופקודיו כאחד."
מפקד היחידה שבה שירת דותן כתב למשפחתו: "דותן היה מפקד צוות ביחידה. פקודיו העריצו והעריכו אותו מאד והיו נכונים ללכת אחריו לכל משימה. רמתו המקצועית ורצונו כל הזמן ללמוד ולהשתפר היו מעוררי הערצה. דותן הצטיין לאורך כל מסלולו הצבאי, כחייל, כצוער וכקצין. דותן נתן דגש רב לחינוך חייליו לערכים ולאהבת הארץ ורכש בזמן קצר מאד את אמונם. דותן היה קצין ולוחם שניחן בשאיפה מתמדת לשלמות ולמקצועיות. יחד עם להיטותו להצליח ולשבור שיאים, השכיל לדאוג לחייליו ולטפתם. לזכרו נחנך את חיילינו כפי שלמדנו ממנו - הכי טוב, הכי ערכי, הכי חזק ויחד עם זאת בעדינות."
בין הכתבות הרבות שהופיעו בעיתונות לאחר האסון נכתב גם על דותן. בני משפחתו סיפרו כי "דותן היה הציוני של שנות ה-90, בלי ציניות ובלי מרכאות. הוא היה "מורעל" על הצבא ואהב את תפקידו".
ביום השלושים נפרד ממנו מפקד היחידה בין השאר במלים הבאות: "דותן, אתה חסר לי מאד. חסר לי היושר האישי שלך... חסרה לי הנוכחות שלך שנסכה עלי בטחון כה רב. שמחתי שאתה מפקד אצלי ביחידה והייתי גאה בך."
זכרו נצור בלבנו לעד!