קורות חיים
בנם של בלה (פורים) ואיגור (יפתאי). נולד ביום ז' בתשרי תש"ן (6.10.1989) ברפובליקת דגסטן שבדרום רוסיה. אח למרינה ולעובדיה.
בוריס עלה לארץ עם משפחתו כשהיה בן חמש. גדל והתחנך בחדרה, למד בבית הספר היסודי "קפלן" ובתיכון חדש "בית אליעזר" בעיר.
ב-2007 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם במשמר הגבול וכמדריך קרב מגע. בהמשך שימש גם כמפקד כיתה וזכה להערכה רבה ממפקדיו ומחייליו.
גם אחרי שהשתחרר משירות סדיר בצה"ל שאף להמשיך ולתרום למדינה, וב-2011 התגייס לשירות קבע במשטרת ישראל. הוא הצטרף ליחידת מתפ"א (מנהלת תיאום פעולות אכיפה) - יחידה מיוחדת של לוחמי יס"מ (יחידת הסיור המיוחדת של משטרת ישראל), המהווה כוח סיוע ראשוני לאירועים ביטחוניים וחבלניים חריגים. ביחידה שובץ בפלגת "בז", שם שימש כלוחם וכמדריך קרב מגע.
בוריס היה לוחם אמיץ, נחוש ובעל תושייה, שאהב מאוד את עבודתו ואת חבריו ליחידה והיה תמיד ראשון להתנדב ולצאת לפעולה. ב-2016 קיבל את צל"ש המפכ"ל (ציון לשבח מטעם המפקד הכללי של המשטרה) לאחר שהצליח, יחד עם חבריו ליחידה, לסכל פיגוע ירי בשער שכם בירושלים.
בנימוקי הענקת הצל"ש נכתב: "הלוחמים כולם הגיבו במהירות, גילו קור רוח ונחישות, פעלו בשיתוף פעולה והצליחו להביא לסיומו המוצלח של האירוע במהירות וללא נפגעים לכוחותינו".
מאז ומתמיד בלט בחוזק שלו, הן מבחינה פיזית והן מבחינה מנטלית. האמין בהתמדה ובעבודה קשה, גילה חריצות מעוררת השראה ובנה את עצמו בעשר אצבעות. במקביל לעבודתו התובענית ביחידה, למד לתואר ראשון ושני במשפטים והצטיין בלימודיו. גם כשנתקל בקשיים, תמיד שמר על חיוך, לא התלונן ולא הרים ידיים, וקיבל בענווה את האתגרים ואת ההצלחות. "צריך להעריך את מה שיש לנו בחיים", נהג לומר. "להסתכל על מה שיש ולא על מה שאין, להודות לבורא עולם על הקיים".
ב-2018 נישא לשרה, אהבת חייו. השניים הקימו בית בחדרה, בשכונת "בית אליעזר" בה גדל, והביאו לעולם שני בנים – אריאל ואיתמר. בוריס היה איש משפחה למופת, בעל אוהב ומסור ואבא מדהים. משפחתו מילאה אותו באושר והייתה חשובה לו יותר מכול.
עבור משפחתו, חבריו וחברי הצוות שלו, בוריס היה מודל להערצה ולחיקוי. דמותו הדומיננטית והסמכותית השרתה ביטחון על כל סובביו ויצרה תחושה שהוא בלתי מנוצח. הוא היה קשוח, אבל בעל לב ענק, מלא חמלה לאחר ובעל יכולת לראות את כל מי שעומד לפניו בצורה שווה.
בערב שמחת תורה תשפ"ד, ה-6.10.2023, חגג את יום הולדתו השלושים וארבע בארוחת חג עם משפחתו.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת המתקפה, הוקפץ בוריס מביתו אל מפקדת היחידה, ומשם קיבלו הוראה להגיע לקיבוץ בארי. באותו הזמן נמסר להם שקבוצת מחבלים מתבצרת באחד הבתים ומחזיקה באזרחים. הצוות של בוריס, שכלל שמונה לוחמים בשני ג'יפים, היה מהכוחות הראשונים שהגיעו לקיבוץ. מטרים ספורים אחרי שער הכניסה, נתקלו במארב של כשלושים מחבלים שהמתינו בין השיחים. הלוחמים ניהלו קרב קשה מול המחבלים והצליחו לחסל מעל עשרים מהם. בשלב מסוים, נורה טיל RPG לעבר הג'יפ הראשון, ומיד לאחריו פגע טיל נוסף בג'יפ השני. בוריס נהרג במקום, ואיתו עוד שישה לוחמים. רק אחד משמונת חברי הצוות שרד את המתקפה.
רב-סמל מתקדם בוריס דנילוב נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, אמא, אח ואחות.
לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל בכיר.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "בוקה אהוב שלנו, היית עבורנו אבא, בן, בעל, אח, חבר ולוחם. לימדת אותנו חוזקה, עזרה לזולת והודיה לבורא עולם על הקיים. אהבתך, מסירותך וצניעותך יאירו את ליבנו לעד. תודה על האוצרות שהשארת לנו בדמותך. אוהבים אותך ולנצח מתגעגעים". בנוסף, נחקק על המצבה המשפט: "חמוש עוז וענוה, אזור אומץ וגבורה, אוהב בוראו ועמו, צופה לעת ישועה".
אשתו, שרה, ספדה לו באזכרת השלושים לנפילתו: "לוחם שלי, גיבור שלי, מלך העולם שלי... שלושים יום עברו מהיום הארור בו נקטפת מאיתנו פרח שלי, תראה כמה אנשים באו לכבד אותך בדרכך האחרונה... שלושים יום בלי החיוך הכובש שלך, שלושים יום שאני ריקה ומרוסקת ומחפשת אותך בכל פינה בבית, את החום והאהבה שלך... שלושים יום שלא דיברנו ולא שמעתי את הקול שלך. כמו בחיי היום יום שלנו שהיית מעדכן אותי בכל צעד שהיית עושה, גם בלכתך דאגת לבוא לי בחלום ולעדכן אותי באותו יום ארור שאתה כבר איננו, והחיים שלי מאז הפכו מחלום לסיוט. אני מבטיחה שאריאל ואיתמר ידעו מי היה אבא שלהם וכמה גיבור הוא היה".
אחותו, מרינה, ספדה לו: "בוריס, בוקה שלנו, בסיוטים הכי גדולים שלנו לא חשבתי שנצטרך להיפרד ממך... בוריס, הבחור הגדול, עם החזות הרצינית, זה שתמיד בשליטה, תמיד חזק, מי ומה יכול עליך?... אף פעם לא מתלונן, אף פעם לא נשבר. חוזר גמור מהעבודה ועוד הולך לרוץ, להתאמן, לא מוותר לרגע... אמרת שאתה אוהב את העבודה, את הצוות, את היס"מ, היס"מ היה המשפחה השנייה שלך. כל מי שמכיר אותך יודע שאתה גבר לתפארת, כזה שכל אמא חולמת עליו. חכם, משכיל, מסור, מכבד, צנוע, מלח הארץ. אהוב על כולם. הכול השגת בזכות עצמך. בעבודה קשה ובסבלנות. המשכת ללמוד, לעשות תארים, ללמוד ערבית, לחלום חלומות, אבל העיקר תמיד להישאר במשטרה. ביום שישי ה-6.10, לילה לפני, חגגנו לך יום הולדת, משהו הרגיש לנו שונה. הבעת רגש יותר מהרגיל, הודית לכולם, איחלת שבעוד שנה עובדיה יתחתן ואני אהיה בהריון, דאגת לנו תמיד ורצית שנסתדר בחיים. בוקה, הרגשת שאנחנו הולכים להיפרד. תודה אלוהים על השישי הזה, תודה שזכינו לרגע הזה איתך".
אחיו עובדיה ספד: "להגיד שהיית אח שלי הגדול זה לא מספיק, היית אח, אבא וחבר שהוא שותף לחיים... אתה הראשון שהייתי פונה אליו בכל נושא, אפילו הקטן ביותר. כל מי ומה שאני היום זה הכול בזכותך, כל מה שהשגתי בחיים שלי זה בזכותך ובהשראתך. היית מורה דרך עבורי, מודל לחיקוי. הייתי מסתכל עליך מהצד וגאה בך כל כך... אתה הגבר הכי גברי והכי מוצלח שיצא לי להכיר, הכבוד שנתת לאמא, הכבוד שנתת לחברים, הכבוד והאהבה שנתת לאישה שלך ולילדים שלך... לנצח אחי אזכור אותך, אעצים אותך, אספר לכולם על כל הטוב שהיה בך".
"השארת אחריך כל כך הרבה דברים טובים וחכמים", כתבה חברה, "איחדת כל כך הרבה אנשים כמו שתמיד היית אוהב לאחד, איחדת את המשפחה שלך יותר ויותר, איחדת את החברים שלך ואיחדת עוד המון אנשים. נתת לנו להבין שכל דקה בחיים היא חשובה, שעדיף לאהוב ולא לכעוס, להיות מאוחדים ולא מרוחקים, לדעת לסלוח ולא לשמור טינה כי סליחה היא המפתח לשחרור מועקה... הלכת כגיבור אמיתי והלכת כמורה לשיעורים שאנו עוברים בזכות הנשמה שלך".
בוריס מונצח באתר גלעד המשטרתי, באנדרטת החללים הניצבת במכללת השוטרים בבית שמש וכן באנדרטה ובחדר ההנצחה בבסיס יחידת מתפ"א.
בבית הכנסת המרכזי בשכונת בית אליעזר בחדרה, מעל ארון הקודש, הוצב שלט להנצחתו ולעילוי נשמתו.
בביתו נערך מדי חודש שיעור תורה לעילוי נשמתו.
שחקני קבוצת הכדורגל "הפועל חדרה" לבשו חולצות עם תמונתו במשחק מול קבוצת "בית"ר ירושלים". המשחק נפתח בשירת התקווה לזכרו.
באינסטגרם נפתח עמוד לזכרו תחת השם remember_borisdanilov. העמוד כולל תמונות, סרטונים, הספדים וסיפורים. עמוד נוסף לזכרו נפתח באתר remember.bio.