"המומים ניצבים אנו ליד קברך הרענן/ נאנחים בהסתלקך מהעולם/ בוכים ומשמיעים השתוממות/ על השם שנחרת/ נעמדים כחולמים ושואלים:/ האם הלכת ולא תשוב?/ לבנו סדוק מרוב צער/ כאב את לבנו צורב/ בתך סיגלית מחייכת/ ולא תדע המתרחש סביבתה./ נחמתנו האחת, משה/ המרגוע האחד ללבנו/ כי גבור היית בחייך ובמותך".