שני כוחות עלו על מערך רפיח. האחד עלה המערך הצפוני המשתרע מהכביש עד לחוף הים. השני, צנחנים שנסתייעו ביחידת שריון, עלו על המערך הדרומי. על הקרב במערך הצפוני נאמר: "הוא נכבש בנקל. היו שם עשרות תותחי נ"ט. היו שם טנקים רבים והם לחמו טוב אפילו. אלא שאנחנו טובים מהם. תותחי הטנקים שלנו עולים עליהם בהרבה - ומשום כך הכרענו אותם במהירות". אך, אנשים אחרים ידעו לספר על מטחי הנ"ט המצרי, שנורו בארבעה ובששה קנים בבת אחת. כל מטח הדליק טנק והטנקים בערו כמדורות והאנשים חקרו שן והוסיפו להסתער. או אז פוצל הכוח. יחידת צנטוריונים ריתקה אליה את אש האויב בחזית ובנתיים סטתה יחידת פאטונים אל הדיונות ומשם התפרצה מן העורף והכריעה את המתחם. הקרב היה קצר ואכזר. קצר - כי הלוחמים זכרו שלפניהם קרב מבחן, זכרו כי עליהם לכבוש את המתחם בכל מחיר וכי המאבק יהיה לחיים או למוות, אבל עד הסוף. כל טנק נלחם למרות שבער. כל טנק ירק אש גם אם ליכחה אש את ירכתיו. טנקים-מובילים עלו על מוקשים ונותרו חסרי-נוע מתוך ים האש. הצוותים הוסיפו להמטיר אש ואילו שאר הטנקים עקפו את מוביליהם והסתערו. טנק עלה על מוקש ובער. חוליית החימוש מיהרה גם אליו. האש ניתכה מכל העברים ובתווך, בין שלהבת טנק לבין שרשרת פגועה, רכנו שלושת אנשי החוליה וביקשו להחיות את הכלי הפגום. פגיעה ישירה, אכזרית, הרגה את שלושתם, והם לא היו היחידים.
הקרב היה רצוף מעשי גבורה של רבים. האנשים מופעלים בדחף הקביעה "בכל מחיר" והם לא ראו בה מליצה נבוכה. בכל מחיר פירושו גם במחיר החיים. והם הסתערו בתודעת שליחות שלא פחדה מפני המוות. הם דחו כל חישוב אישי כשלעיניהם מטרה אחת בלבד: הכרעת האויב, ובמהירות. בהנתן פקודת ה"נוע!" נתפרסה יחידת הפאטונים במערך התקפה סטתה מהדרך הראשית וירדה אל הדיונות הטובעניות בתנועת איגוף רחבה ועמוקה. הטנקים דהרו במהירות מסחררת. טיפסו בתלוליות החול, גלשו במדרונותיהן בהעלותם ענני חול דקיק. פני השטח המבותרים הסתירו מהם את סוללות התותחים, אך יחד עם זאת מנעו מהתותחנים המצריים לגלותם. פתאום מיד לאחר שטיפסו הטנקים במעלה דיונת-חול טובענית נגלו לפניהם הסוללות המצריות. ואז, בטרם תאמר הפקודה ובטרם יואט קצר מירוצם של הטנקים וכבר נרמסו סוללות התותחים, אנשיהם נדרסו וכהרף עין מוטטה חטיבת ארטילריה שלמה.