שלוש שנים הכרתיו, שלוש שנים למדתיו והייתי מחנכו ובמשך כל השנים האלו לא חל כל שינוי בדעתי עליו: ילד מנומס, עדין, רגשני, אוהב לעזור ושמח בשמחת חברו, שקט, עניו ממש ולא לשם התרברבות.
אחראי וממלא כל תפקיד בדיקנות. לא העליב, לא התרתח ולא פלט מפיו מלים קשות או מעליבות כלפי חבריו.
חיוכו התמים והזך הוא, הוא ששכנע את יריביו אפילו ברגעים הקשים ביותר.
כל תפקיד שקבל, ולוא גם הקשה ביותר, מילא בשלמות. שקט ואוהב שקט.
זכורני: נכנס פעם מורה לכתה (הייתי המחנך) ומצא על דרכנו פתקה, אשר תוכנה לא התאים למקום. מלא התמרמרות והתרגשות עזב המורה את הכתה ואנוכי באתי במקומו. עמדתי על יד השולחן וסקרתי את "צאן" מרעיתי ובקשתי:"יקום התלמיד ויודה על מעשהו", פעם-פעמיים ואף אחד לא נע ולא זע. אחרי פנייתי השלישית קם מתתיהו, עיניו זולגות ובגמגום אמר - "עלי החטא הזה" -
נדהמתי... ועברתי לנהל את השיעור. בהפסקה ניגש אלי מתי, מנמיך את עיניו ארצה ואומר:"מורי, לא אנוכי עשיתי זאת, אולם בראותי שהאשם אינו מודה רציתי להציל את כבוד המורה וקמתי".
זוהי אחת מתכונותיו היפות, הרבות של מתתיהו. גם תפקידו האחרון מלא באמונה...
תמיד ישמש סמל של תלמיד דוגמה של נער עברי, נער חושב, נער מסור לעמו ולמולדתו.
מחנכו במשך שנים
אפרים דרך
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח