... בבוקר יום שלישי, בעוד מתלקח הקרב הראשון על כיבוש ג'נין, נעה חטיבת שריון נוספת, שעקפה את ג'נין מצד מזרח ופניה אל תלפית שעל הדרך היורדת מג'נין מזרחה. חטיבה זו הוכנסה לקרב רק לאחר שהוחלט להרחיב את המערכה, נוכח האש הירדנית, ו"לקחת" את הגדה המערבית כולה. זו היתה החלטה גורלית ששינתה את פני הגיזרה כולה וחרגה ממצב של פעולות תגמול נרחבות כלפי ירדן למצב של מלחמה כוללת לשחרור ישראל מן המצב הבלתי נורמלי של שביתת-נשק, שבה לא שבת הנשק כל אותן 19 שנים. עתה היה ברור ללוחמים כולם, כי עליהם לא רק להכות באויב אלא גם להחזיק בשטחיו ולהשמיד את כוחו הצבאי ולשחרר את ישראל מאיום צבאי למשך שנים רבות.
בראש חטיבה זו נעה הסיירת, שאנשיה מאומנים בחדירה אל עומק מערכי האויב, שאוזניהם כרויות לקלוט כל רחש ולפרשו נכון. אנשים אלו נעו קדימה, ובלשו אחר הנעשה בשטחי האויב שעל המורדות המזרחיים של הרי שומרון. על מפותיהם הצטייר מערך הקרב וההתקפה, שהתבסס על תנועת מלקחיים רחבה שקצותיה מתקדמים בעיר שכם. מבטם החטוף והמנוסה של הסיירים ברשת הדרכים בצפון הגדה המערבית צייר את התמונה הבאה: שתי דרכים נכנסות אל ג'נין מצפון, מתלכדות בה ויוצאות ממנה בדרך אחת היורדת דרומה לכיוון שכם. דרך זו היורדת מג'נין מתפצלת לשניים. הדרך המערבית יורדת דרומה, פונה מזרחה ומתאחדת עם דרך היוצאת מטול-כרם ושתיהן באות אל שכם ממערב.
דרך נוספת, מקלקיליה, מגיעה גם היא אל שכם ממערב. הדרך המזרחית היוצאת מג'נין מתחברת אל הכביש היחיד העולה מעבר-הירדן המזרחי, דרך גשר אדם (דאמיה) ומגיעה אל שכם ממזרח. אל העיר שכם עצמה, הלחוצה בין שני מדרונותיהם התלולים של הר-גריזים והר-עיבל, אין גישה אלא דרך הפתח המערבי או הפתח המזרחי. השליטה על פתחים אלה קלה. כל המיטיב או המקדים להחזיק במעברים צרים אלה - הוא השולט על שכם. שליטה על שכם, ג'נין וירושלים מנתקת את הגדה המערבית מעבר-הירדן.
בבוקר יום שלישי נתהדקה תנועת המלקחיים סביב ירושלים, רוסקה הגנתה של ג'נין ולא נותר אלא לסגור על שכם ולהכניעה. בשעה 10:15 הגיעה הסיירת אל תלפית. חשיבותה של נקודה זו בהיותה יושבת על הדרך המזרחית היחידה הנכנסת אל שכם. החדירה המהירה אל תלפית נועדה לבלום בעד שריון האויב המרוכז באיזור גשר-אדם מלנוע לעבר ג'נין, ויחד עם זאת הכוונה למשוך אותו אל לתפית, כדי שלא יגיע אל שכם ולא יתגבר אותה לקראת ההסתערות הישראלית הצפויה לבוא על שכם ממערב. לאחר כיבוש עקבה, שבו שני הצירים ונתאחדו והמשיכו בתנועתם המהירה לעבר הכפר הגדול טובאס.
השעה היתה 1:30 אחר חצות. טובאס נפלה ללא קרב. התקפת המטוסים נראתה היטב בערב הקודם. ההרעשה הארטילרית וקולות הקרב על כופיר ועקבה עשו את שלהם, והכל ברחו משם ונעלמו בדרכים ובגאיות בהשאירם מאחרויהם מקום יפה מאד ובעל נתוני הגנה מצויינים.
הכח לא התעקב. אנשי הסיירת הנעים בראש הכוח ובמרחק ניכר ממנו בוקדים את הדרך, מגיעים ראשונים אל הצומת החשוב, כעשרה קילומטרים דרומית לטובאס, שם מתפצל הכביש ויורד אל גשר-אדם שעל הירדן ומקשר את שכם עם עבר-הירדן. הכוח מגיע עד הצומת, חוסם את התנועה בו, מציב מארבים לתגבורות אפשריות ואילו הג'יפים והזחל"מים של אנשי הסיירת שועטים במעלה הדרך התלולה והצרה אל מבואותיה של שכם, והפעם מצדה המזרחי, מן הצד הפחות צפוי לירדנים אך יחד עם זאת מן הצד הקל ביותר לחסימת דרכו. מעבר לפיתולים עלה רעם עמום. טור השריון הישראלי הגיח במעלה הדרך. עתה הוחלף סדר הכוח. הטנקים הבינוניים שפרצו את מערכי האויב בכופיר, עקבה וטובאס ונעו הראש החוד, הוחלפו בטנקים הכבדים יותר. מוטב שאלה ייכנסו ראשונים אל שכם ויספגו את מכת האש הראשונה. התייעצות ותדרוך אחרוניים והכוח המשוריין בא בשעריה של שכם.