מוריס היה מסור מאוד לעבודתו. גם כאשר היה חולה לא נעדר מן העבודה "אם לא אגיע לעבודה יצטרכו חברי לעבוד יותר, ואיך אוכל להטיל זאת עליהם?" היה חוזר ואומר באוזני אשתו שדאגה לו. ואמנם יחסו זה עורר הערכה רבה אליו ופיתח ידידות אמת בינו לבין חבריו. בילדותו לא זכה להנות מאוירת בית חמה אלא לתקופות קצרות. אולי משום כך, אולי משום תכונותיו, היתה בו האהבה לזולת והחום קרן ממנו. כאשר היה מגיע לחופשה - בעת שירותו במג"ב - היה כל כולו מסור לבית. היה שולח את אשתו לטייל עם הילדים והיה דואג לעניני הבית ומכין הארוחות. הוא השתוקק תמיד להיות עם אשתו והילדים ולא עזב את הבית. "בשבילי, הבלוי עם הילדים הוא הבראה", היה אומר ושולח את אשתו לנוח. וכמה כבוד העניק לכל המשפחה ולכל אדם.