חיבתו לעבודת האדמה ולמשק חיביטאו את אופיו ותכונותיו. היה בו ברונן, טוב לב רב, הבנה לסובב וידע רב. היה מאושר בכל מעשיו ורחב לב מאין כמוהו. חיפש בכל מעשה להגיע לשלמות. כאשר עמד לפני הגיוס לצבא, דאג להיות בכושר - היה רץ מדי בוקר בבוקר. והיה משכים קום כדי שיוכל - גם בטרם לימודים - לעזור לאביו בעבודות המשק, בפרדס ובחצר. מסור היה רונן לבית ולמשפחה ויותר מכל לסבו סעדיה בן עודד מסורי. הסבא ראה בו ממשיכו בדרכי היהדות. רונן היה מקפיד לבוא לבית הכנסת בנחליאל, אל סבו, גם עזר לו בעבודתו בעטה, וזוכה בתוך כך לדברי מוסר. סבו היה מחנכו לדרכי חיים בעתיד. רונן לא זכה לממש את תקוות הסב. והסב, כואב ובוכה, לא יכול היה להחזיק מעמד אחרי נפול נכדו האהוב, וכעבוד שלושה חודשים הלך גם הוא לעולמו.