במזרח נע כח שריון דרך קואסאת ומנצורה אל קונייטרה, בהתאמצם להגיע למגע של קרב עם הסורים הנסוגים. בדרך ראו הטנקיסטים טנקים סוריים ערוכים בשדה. פתחו עליהם בירי אולם שום מענה לא בא. הטנקים היו נטושים. כך, ללא הפרעה, בנסיעה מהירה על דרכי-עפר ואחר כך על דרכים סלולות, הגיעה החטיבה בשעה שתים אחר הצהרים אל מבואות קונייטרה. כאן נפגשה עם חיילי "הבוקעים" ו"ברק".
העיירה היתה כמעט נטושה. שתי שדרות שריון נעו לאורך העיר ולרוחבה, לא היתה כל התנגדות. העיירה היתה מעוזו של הצבא הסורי בגבול ישראל, העיירה שבה ישבה המפקדה הסורית, נעזבה ובה "כל טוב." טנקים, מנועיהם עדיין פעלו, מכשירי קשר שטרם כובו. מכוניות, תותחים, מחסנים אדירים ובהם מיטב הציוד הרוסי-סורי - הכל נעזב. מעשרים אלף תושביה נותרו במקום כשבע מאות. נותרו הם, והמחנה הצבאי הגדול, ובנין המפקדה של החזית הישראלית ומועדון הקצינים המפואר. בעקבות טור השריון, בו נעו הצנטוריונים הישראלים, בהם שולבו טנקים סוריים, טי-43 וטי-54 שנצבעו בצבעי צה"ל, הגיעו אל העיר חיילי גולני, שעברו ברחובותיה והשתלטו עליה הלכה למעשה. רק מאוחר יותר נודע כי הסורים פרסמו, יום אחד לפני נפילתו של קונייטרה, כי היא נפלה לידי צה"ל, ובהודעה זו מוטטה סוריה במו-ידיה את המערך שלה, ובכך דירבנה את התושבים שימהרו ויעזבו את העיר ויברחו צפונה, לדמשק.
אל קונייטרה הגיע מדרום כח השריון שפרץ מגונן דרך ראוויה, מחץ מערך נגד-טנקים, התחבר אל דרך- המלך מגשר בנות-יעקב אל קונייטרה והשלים את משימתו. כיבוש ציר מסעדה-קונייטרה השלים את כיבושה של צפון הרמה הסורית וניתק את דרך הנסיגה של הכוחות הסוריים שישבו בדרום הרמה.
את איזור הדרום כבשה אוגדתו של אלעד פלד, שנכנסה לקרב רק בצהרי יום השבת.