חניכי יהודה גביש תלמיד חביב היה על כל מרעיו ומוריו. צנוע היה בכל הליכותיו, ורציני שלא כפי שנותיו. בוחל היה בכל מעשי-קונדס של אחדים מחבריו, ועל פי רוב שקוע היה בהרהורים. חומר למחשבה היה לו די והותר; כילד בעל נפש רגישה לא נשא כל עוול וקיפוח, ונפשו העדינה הייתה מתקוממת בעוז כנגד כל עיוות-הדין מצד השלטון הבריטי.
זוכר אני את בואו לקבוצה; גבוה, בהיר ובת-צחוק נעימה על שפתיו. להקשות ולדעת כל פרט שענין אותו, ולרדת עד עומקו, בשיחות עם חבריו נוטה היה להתווכח בכל הדברים המנסרים בחלל עולמנו הלאומי והמעמדי, ובכל השאלות החברתיות גילה עירנות מיוחדת ועמדה שקולה, שהיה בה הרבה מהגיון-נעורים צלול.
היתה לי תמיד ההרגשה כי ילד זה בבוא יומו, ימלא בנאמנות כל משימה קשה שתוטל עליו בדרך החתחתים של מאבקנו לעצמאות. ואמנם יהודה לא הכזיב. בגבורה נפל במערכות ישראל.
וצר, צר מאד על חייו הצעירים שקופחו ללא עת.
מורו
*מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.