עם הגיע האניה "אלטלנה" לכפר ויתקין חש דב להקביל את פני הלוחמים ולעזור בפריקת הברזל הגואל. אולם כאן ארבו לו ולחבריו אנשי "ההגנה" ובאש שלהם נפצע דב פצעים אנושים. אחרי שהיה מוטל שעות אחדות בלא כל אפשרות להגיש לו עזרה רפואית מתאימה, הוציא את נשמתו.
דרך ארוכה של סבל ויסורים עבר דב עד שהגיע לארץ ישראל. במות עליו אביו, נאלץ לוותר על לימודיו והחל לעבוד כדי לפרנס את משפחתו. במלחמת העולם השנייה עברה גם משפחתו בכור היסורים: בנה בכורה נרצח, והאחרים הוחזקו במחנות ריכוז - ורק בדרך נס שרדו. עם שחרורו מהמחנה במאוטהוזן, החליט דב לעלות ארצה ולהתחיל בה חיים חדשים.
בשנת 1947 הצליח להגשים את שאיפתו. בהיותו חובב מוסיקה, בילה את עתות הפנאי בפריטה על פסנתר ובנגינה במפוחית יד. אולם ימים רבים לא יכול היה להמשיך באורח חיים זה, שהביא אמנם מרגוע לנפשו העייפה; הוא הרגיש חובה לקבוע את עמדתו וליטול חלק במלחמת העם לחרותו.
בהאמינו כי אצ"ל הוא הכוח הלוחם והוא ההולך בדרך הנכונה, הצטרף לשורותיו והחל עובר אימונים צבאיים.